Nitzan Faibish

Spontaneous Interactions between Individuals from Conflicted Groups in Shared Spaces within Polarized Cities

This research suggestion addresses a main puzzle in the research of relationships between groups, and specifically the relationship between groups in a political-ethnic conflict: why, in some cases, interaction between individuals from different groups reduces the mutual sense of threat, while, in other cases, it increases the animosity and conflict. Even though the patterns of interaction between individuals from groups in a political-ethnic conflict within polarized cities get the attention of researchers from various disciplines for a few decades now, this question still remains an unsolved puzzle. This research intends to use a combination of methodologies, a natural experiment, alongside self-reporting and depth interviews, in order to put this question to the test. Also, and no less important, in order to offer conclusions about ways to reduce the mutual sense of threat and social distancing between groups in Israel as a whole, and in Jerusalem specifically. The a-symmetrical conflict between the two ethno-national groups in Jerusalem - Jewish and Palestinians - is firstly reflected through the civil status of the latter (permanent residents and not citizens), and through discrimination both budgetary and in access to municipal resources (Jamal, 2019). Secondly, the matter is reflected through an on-going segregation between the groups, which is expressed in separate neighborhoods (Rokem & Vaughan, 2018), different educational frameworks (Gavison, 2006), and often different professions (Shtern, 2010) for members of both communities. Still, there are shared municipalgeographic spaces in Jerusalem where interaction occurs between the different ethnic groups. Such spaces are - public transportation (especially in the western city and the light rail axis), the retail chains and the markets, recreation complexes in the city, the public parks (in the western city), hospitals and institutions of higher education (Hasson, 2018; 2019). Nitzan Faibish – Abstract Political Science Department, Hebrew University of Jerusalem 2 Yet, despite the frequency of this spontaneous interaction, a review of the academic literature shows that most studies dealing with relationships between conflicted groups - including in the Israeli-Palestinian case - rely on initiated-mediated meetings with a preset agenda. Such as in cases of bilingual education, peace programs, dialog groups, etc. - which occur in what can be defined as “artificial” conditions (Dixon et al, 2005; 2013), and often include a host/guide whose role is to regulate the interaction between the two groups in the meeting. (see for example: Abu-Nimer, 1999; 2004; Bar-On, 2006; 2008; Kassem, 2004; Bekerman, 2002; 2007; 2009; Yablon, 2009; Maoz, 2000a; 2000b; 2004; 2006; 2010; 2011). As a result, and even though this kind of spontaneous and informal interaction between the different groups - also (and probably especially) in Jerusalem- is the most common, we lack the understanding of its influence on the perceptions of individuals in regards to the “other” groups. The research proposed below suggests inspecting how spontaneous interactions in shared spaces in Jerusalem influence the perceptions of individuals in regards to the “other” groups in the surrounding area. Scientifically, the donation of the research is theoretical, methodological and empirical. The research will be theoretically innovative firstly in inspecting the influence of a spontaneous interaction. One, which is not initiated and/or mediated by a third party - on the opinions of individuals from different ethnic groups, which are politicallyethnically conflicted - regarding the “other” group. Secondly, while many studies dealing with separation between conflicted groups focus on the separation in the living environment (Rokem & Vaughan, 2018), this research will be innovative in its inspection of the blending of the different groups in shared spaces. Methodologically, this research asks to join the ever-growing net of studies relying on experiments in the ‘real world’ (for example: Halualani et al, 2004; Van Laar et al., 2005; Sacerdote, 2001;Shook & Fazio, 2008; Enos, 2014; Scacco & Warren, 2018), and therefore allowing an inspection with higher validity. Empirically, the research will provide a clearer understanding of the case study – Jerusalem - and through that, it will suggest conclusions regarding the patterns of interaction between the different ethnic groups in the city.

Ibrahim Hazboun

The dynamics and experiences of living in a conflict-torn area of East Jerusalem during the COVID-19 pandemic

Palestinian-Jerusalemites face the battle against the spread of the Corona virus in a complex geopolitical situation, including deteriorated living conditions, instability, deep poverty, difficult mobility and fragile health system especially in neighborhoods that were excluded and separated by the Israeli built wall. Tens of thousands of Palestinians live in East Jerusalem neighborhoods are left alone to deal with the effects of the virus. The researcher will conduct semi structured indepth interviews with Palestinian activists and medical staff from East Jerusalem to understandthe dynamics and experiences of living as a marginalized community when restricted by the conditions, pressures, and limitations of asymmetrical conflict.The importance of the analysis is to further investigate the way marginalized communities living under the impact of conflict behave during an external and life-threatening crisis as the COVID-19 pandemic.

The COVID-19 pandemic has taken a tremendous toll on the public health and the economy of many states around the world. As it spreads beyond the higher-income and stable countries into developing or fragile states. Its consequences are likely to be even more profound in conflict-affected areas, where pandemic responses will struggle with fragmented authority, violence, marginalization of weak communities living in a longtime conflict areas. Vulnerable populations living in countries with weak health systems are at high risk of being hit the hardest. In conflict-torn countries, the humanitarian settings, health and socioeconomic systems are already fragmented and overstretched to counter an outbreak (AlKhaldi, Kaloti, Shella, Al Basuoni&Meghari, 2020; Asseburg, Azizi, Dalay& Pieper, 2020; Hopman, 2020). As in previous research, marginalized communities’ attempts to break their isolation despite the power imbalance in asymmetrical conflict. The Israeli Palestinian conflict is an example of a conflict that Palestinians attempts to overcome the limitation of the power imbalance (Hazboun, Maoz & Blondheim, 2019; Hazboun & Maoz, 2018). PalestinianJerusalemites face the battle against the spread of virus in a complex geopolitical situation, including deteriorated living conditions, instability, deep poverty, and difficult mobility and fragile health system especially in neighborhoods that were excluded and left behind the Israeli built wall. The East Jerusalem neighborhoods behind the wall is like no man land. It is controlled by Israel but the state have not enforce the instructions of the health ministry during the pandemic crisis (Alkalhadi et al.,2020). Palestinians of East Jerusalem pay tax and health insurance to Israel. Their residency status entitles them to state health services and to national insurance, although government accountability reports have found that a complex and opaque system sometimes blocks them from actually accessing state benefits (Cohen, 2013; Jubeh, 2015; Yacobi, 2015). In March 2020, with the start of the pandemic, the Israeli health ministry did not provide services to residents in East Jerusalem including instructions about the corona virus in Arabic and a hotel to host the people returning from abroad. Even attempts by the Palestinian Authority to open testing centers for suspects’ cases were closed by Israeli police (Alkalhadi et al.,2020). Activists and volunteers from the Palestinian neighborhoods started their own initiative, through efforts on social media and among people in the neighborhoods. The activists succeeded to transfer a hotel in East Jerusalem into an isolation center. One of East Jerusalem’s activist, interviewed by the researcher for this proposal, describes the efforts done by individuals as “a survival mission” for Palestinians in the city that saved residents in East Jerusalem from an early major spread of the pandemic. With the chart of the cases going down in May 2020, the activists ended their mission successfully by only about 150 cases had been reported in East Jerusalem. In July 2020, another wave of corona virus started to spread all over Israel including the city of Jerusalem. This time with more complicated geopolitical impacts of the conflict on the lives of the people in East Jerusalem. The Palestinian Authority declared a full cessation of coordination with Israel due to Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu plan to annex parts of the West Bank to Israel as part of the Trump administration plan known as " The Deal of the Century". The end of all security and civil coordination activities have added to the already complex life of East Jerusalem, especially to Palestinians leaving in the neighborhoods behind the separation wall. Ending the civil coordination effected the process of transferring patients from the Palestinian areas to Israeli hospitals in Jerusalem. With the number of cases rising up in East Jerusalem, the three Israeli medical insurance organizations known as _KopatKhoalim_ created a special unit called: "Corona Unit East Jerusalem”. One of the medical doctors in the unit, interviewed by the researcher for this proposal, expresses his satisfaction from the increase in the number of testes in East Jerusalem but he said that these are not enough dealing with an overrated populated neighborhoods. “It took Israeli authorities two months to open one hotel in East Jerusalem to host hundreds of positive cases for a population of tens of thousands, while there are many hotels for Jews in West Jerusalem.” The medical doctor also expresses a deep sorrow by failing to get the Palestinian Authority or Israeli ambulances to evacuate infected people from East Jerusalem neighborhoods behind the separation wall to hospitals in Jerusalem. He explains that the conflict consequences are putting “the lives of thousands of people in these neglected neighborhoods in danger”. This paper will conduct semi structured in-depth interviews with Palestinian activists and medical staff from East Jerusalem to understanding the dynamics and experiences of living as a marginalized community when restricted by the conditions, pressures, and limitations of asymmetrical conflict. The importance of the analysis is to further investigate the way marginalized communities living under the impact of conflict behave during an external lifethreatening crisis as the COVID-19 pandemic.

זוכות המלגה בשנת תש"ף

ענת רורמן

האם קונפליקט הופך אנשים לפחות אמפתיים? ההשפעה של חשיפה חוזרת לאלימות הקשורה לסכסוך על אמפתיה

על אף מאמצים רבים לקדם שלום, קונפליקטים בין קבוצתיים אלימים ממשיכים להיות נפוצים ברחבי העולם, מסבים נזק ופגיעה רבים וגובים מחירים אנושיים, פסיכולוגיים וחומריים מאנשים וחברות המעורבים בהם. אנשים החיים בסכסוכים שכאלו נחשפים תדיר לאלימות הקשורה בסכסוך. השלכות רבות של חשיפה זו נחקרו בעבר, החל מהשלכות הקשורות לבריאות הנפשית^1,2 ועד לשינויים בעמדות, רגשות והתנהגויות בין קבוצתיות^3,4. על אף הסיקור הנרחב של השלכות החשיפה לאלימות, אספקט חשוב ובעל פוטנציאל משמעותי לשבירת מעגלי אלימות טרם נחקר באופן שיטתי ויסודי: השלכות החשיפה לאלימות על אמפתיה.

אמפתיה- "תגובה רגשית מכוונת אחר הנוצרת על ידי והינה בהלימה לרווחתו הנתפסת של אדם אחר"⁵  (עמ' 8), הינה תהליך רגשי חשוב ביחסים בין אישיים ובין קבוצתיים. אמפתיה בין-קבוצתית, באופן מיוחד, היא בעלת השלכות חיוביות ובונות, אולם היא קשה לייצור וחמקמקה מאד. בזכות הפוטנציאל החיובי של השלכותיה והשבריריות והחמקמקות שלה, יש ערך רב בהבנה איך ומתי היא נוצרת, מה מעכב את היווצרותה ומהם הגורמים המעודדים ומאפשרים היווצרותה בעיצומו של קונפליקט אלים.

מתוך שכך, פרויקט זה מכוון להתמקד בהשפעה ארוכת הטווח של חשיפה חוזרת לאלימות הקשורה בסכסוך על אמפתיה. על ידי שילוב של מחקר אורך ארוך טווח עם מחקרים נקודתיים יותר בקרב אוכלוסיות שנחשפו ישירות לאלימות הקשורה לסכסוך, אני מכוונת לחקור: 1. באיזו מידה חשיפה לאלימות הקשורה לסכסוך מגבירה או מפחיתה אמפתיה וכן 2. כלפי אילו אוכלוסיות יעד (לדוגמא חברים בקבוצת החוץ עמה ניטש הסכסוך, חברים בקבוצות חוץ בתוך קבוצת הפנים הלאומית, וחברים בקבוצת הפנים) חשיפה שכזו מגבירה או מפחיתה אמפתיה. על מנת לענות על שאלות אלו, אחקור באמצעות אילו מנגנונים מתרחשות השפעות אלו (מתווכים), בקרב מי ותחת אילו נסיבות (ממתנים).

בפרויקט המחקר אני מכוונת לחקור את השאלות הללו בתוך ההקשר של הסכסוך הישראלי- פלשתיני, אשר הינו סכסוך מתמשך ואלים מאד. מערך המחקר השאפתני, המורכב ממחקר אורך וחמישה מחקרים נלווים משלימים יאפשר לי לעקוב אחר שינויים באמפתיה כלפי אוכלוסיות יעד שונות לאורך זמן וכן בעיצומם של אירועים אלימים המתרחשים, לחשוף את הקשרים בין חשיפה ואמפתיה ולזהות את המנגנונים המעורבים בהיווצרותה או היעדרה. בהתאם לכך, פירות המחקר יאירו את התהליכים באמצעותם סכסוך ארוך טווח יוצר חברות פחות (ולעיתים יותר) אמפתיות- הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. להבנה שכזו יש השלכות משמעותיות לא רק להבנה התיאורטית של סכסוכים עיקשים ואלימים ואמפתיה בין-קבוצתית, כי אם גם עבור מאמצים יישומיים יותר להגברת אמפתיה ולקידום יחסים סובלניים ומכבדים יותר בין קבוצות חברתיות.

רננה עטיה

תת-סיווג כמכניזם לפתרון סכסוכים

ספרות בנושא דעות קדומות מעידה על כך שלאחר שהתרחש תהליך סיווג קבוצתי, כלל חברי הקבוצה מצופים להחזיק בתכונות ובמאפיינים שיוחסו לקבוצה (Myers, 2010). במקרים מסוימים, כאשר חברי קבוצה מחזיקים בתכונה אשר סותרת את הציפייה בצורה כלשהי (Park, Wolsko & Judd, 2001; Vasiljevic & Crisp, 2013), אלה נחשבים חריגים, כאלה שאינם יכולים לייצג את הקבוצה. תוצאה אחת הנובעת מהתהליך שתואר היא השתמרות סטראוטיפים בצורתם המקורית בקרב חברי קבוצת החוץ (Kunda & Oleson, 1997; Weber & Crocker, 1983). תהליך זה, שנקרא תת-סיווג (subtyping), זכה לתשומת לב מועטה, במיוחד לצד סוגיות ממחקרי תקשורת. המחקר המוצע יכול לתרום משמעותית ליישוב סכסוכים על ידי זיהוי מנגנונים דרכם ניתן להפחית סטראוטיפים שליליים בין קבוצות בסכסוך.

על מנת לברר ולממש את הפוטנציאל של מי שחורגים מהסטריאוטיפ להוות מסד לשינוי, ניתן לשאול את השאלות הבאות: באילו נסיבות יכול אדם שחורג מהציפייה הסטריאוטיפית כלפי קבוצתו להשפיע על הדימוי הסטריאוטיפי של המתבונן מקבוצת החוץ? אילו תכונות ואמירות נדרש מיחידים מעין אלה להציג בכדי לאפשר התאמה כזו של סטריאוטיפים, ואילו מאפיינים ישכנעו מתבוננים מקבוצת החוץ, בהינתן שלהם נטיות מקדימות מסוגים שונים?

כדי לענות על שאלות אלה מוצעים במחקר זה שלושה מאפיינים עיקריים בהם ניתן לעסוק הן מזוויתם של הסותרים את הסטריאוטיפ, והן מזו של המתבוננים המשתייכים לקבוצת החוץ; ניטור האידיאליזם הנתפס של החריגה מהסטריאוטיפ; מעקב אחר אי וודאות מבחינת זהות ושייכות קבוצתית; ובקרה על הסטטוס הקבוצתי של הפרטים.

ליאור קראוס

ייצוגים של אֲחָיוּת ((Sisterhood בקולנוע ישראלי ופלסטיני (1980-2020(

בלב המחקר המוצע עומד הקשר בין Sisterhood (אֲחָיוּת, אחוות נשים), תפיסות פמיניסטיות תיאורטיות (feminisms) ומערכי כוח פוליטיים הקשורים ליישוב סכסוכים, כפי שהוא מיוצג בקולנוע הישראלי והפלסטיני במשך 40 השנים האחרונות. בחינת ייצוגי האֲחָיוּת במרחב הקולנועי, תאפשר לנתח את מעמדן ומצבן של נשים בשתי החברות, הישראלית והפלסטינית, על ידי העלאת דיון חדש לגבי השאלות המוסריות, החברתיות והפוליטיות הרלבנטיות, שכן הדיון באחיות (ולא באחאיות ["brotherhood"]) יספק נקודת מבט חתרנית על השיח ההגמוני-מיליטריסטי בחברה הישראלית.

ייצוגי האחיות ייבחנו כתפישה פמיניסטית-פוליטית מורכבת, אשר חותרת לשוויון מגדרי אך גם רוויית מתחים בשל הפער המובנה בסכסוך א-סימטרי בין ההיבט המגדרי והמעמדי לזה האתני. מדובר, לדעתי, בבדיקת היחסים בין המרכיבים הללו כיחסים שצומחים הן ממאבק, מהתנגשות בין-אתנית ודיכוי כפול (פטריארכלי ואתני) והן מאופציה לחצות את הגבולות האלה בדיוק בגלל המימד הטרנס-אתני טרנס-מעמדי טרנס-לאומי שיש באחיות. כלומר, האופציה לבסס קשר חוצה-גבולות בין נשים משני צידי הסכסוך ולבחון את הדרך בה הקולנוע מציג את ההזדמנויות שקשר האֲחָיוּת טומן בחובו ברמה הלאומית, החברתית והפוליטית. כלומר, ברמת השלכות הסכסוך ואופציות השלום על נשים בשתי החברות.

למיטב ידיעתי, על אף הכתיבה הנרחבת על קולנוע ישראלי בצל הסכסוך, שיח האחיות כמעט שלא נחקר. אני מקווה, כי הגדרה מחדש של קטגוריית האחיות כקטגוריית ניתוח וכמודל של סולידריות פוליטית באופן רחב, תתרום לדיון בהקשר הישראלי-פלסטיני הן כמקרה בוחן ייחודי והן ככזה שמייצר השלכות תיאורטיות גלובליות לגבי חקר סכסוכים. לפיכך, המענה לשאלות כגון האם הקולנוע מציג סולידריות פוליטית ואחיות בין-אתנית מעבר למיצובן של אלה כעמדה נשית של קורבנוּת משותפת, יכול לגעת בשורשים העמוקים ביותר של הסכסוך.  

זוכי המלגה בשנת תשע"ט

יונתן גונן

האינטראקציות בין עיתונאים וכלי תקשורת משני צדי סכסוך.

המחקר בוחן את הדפוס הייחודי של שיתופי פעולה בין עיתונאים וכלי תקשורת מעבר לקווי "האויב" ואת הדרכים שבהן שיתוף פעולה שכזה יכול לתרום למאמצים ליישוב סכסוכים. בבסיס המחקר עומדות תפיסות לפיהן, בסכסוכים בין מדינות או קבוצות אתניות, עיתונאים יכולים למלא תפקיד מרכזי בגישור בין הצדדים, בהעמקת הדיון באשר לשורשי הסכסוך, בחשיפת זוויות אלטרנטיביות של הסכסוך ובשיפור ההבנה ההדדית בין הצדדים המסוכסכים, זאת במיוחד באמצעות קיום מגע עם מקורות מהצד השני לסכסוך, בהם עיתונאים. מערכת היחסים עם מקורות אלה, שהינה הכרחית במצבי סכסוך שבהם העיתונאים מתקשים להשיג מידע, יכולה לעצב את ההקשר שבו עיתונאים תופסים ומציגים את הסכסוך לקהליהם.

על מנת לבחון את דפוסי האינטראקציה בין עיתונאים משני צדי סכסוך וכן בין כלי תקשורת משני צדי סכסוך, המחקר משתמש במקרה הבוחן של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומתבסס על מגוון מתודולוגיות: ראיונות עומק מובנים-למחצה עם עיתונאים ישראלים ופלסטיניים, ניתוח תוכן כמותני ממוחשב של מאות אלפי כתבות שפורסמו במגוון כלי תקשורת משני צדי הסכסוך, וניתוח שיח איכותני של כתבות.

המחקר יכול לתרום לכמה תחומי ידע. מנקודת המבט של חקר העיתונות, המחקר יכול לקדם את האופן שבו אנו מבינים את עבודתם של עיתונאים מול מקורות מהצד השני לסכסוך ואת הדרכים שבהן יחסים אלה יכולים להשפיע על הסיקור התקשורתי של סכסוכים, וזאת מכיוון שמערכת היחסים בין עיתונאים משני צדי סכסוך לא זכתה להתייחסות נרחבת בספרות עד כה. מנקודת המבט של חקר סכסוכים ויישובם, בחינת דפוסי האינטראקציה בין עיתונאים וכלי תקשורת משני צדי סכסוך יכולה לתרום להבנת האופן שבו עיתונאים יכולים לשמש כמגשרים וכ"דיפלומטים חדשים" בין הצדדים המסוכסכים, בזמן בו משא ומתן מדיני כמעט ואינו מתקיים. מנקודת מבט של חקר השיח, המחקר יכול להרחיב את הידע הקיים באשר לדפוסים ודרכים באמצעותם עיתונאים וכלי תקשורת מנסים בכתבותיהם להסתייג/לאשש מידע המתפרסם בכלי תקשורת מהצד השני לסכסוך.

אולגה פסיצלסקיה

תפיסת נרטיבים אידיאולוגיים בסכסוך הרוסי-אוקראיני: תפקידה של הזהות

במצב של סכסוך פוליטי אלים, התפקוד התקין של מערכות התקשורת עשוי להיות מופר על ידי "מכונות פרופגנדה" פוליטיות. "מכונות הפרופגנדה" פועלות בכדי לשלול את הלגיטימציה של העמדות הפוליטיות המתחרות על ידי בניית נרטיבים מנוגדים. יחד עם זאת, הקהל הרחב אינו עוקב אחר נרטיב יחיד בלבד אלא מנסה לבנות תפיסה קוהרנטית מכל "הרעש התקשורתי" הכללי שמקיף אותו. בדיון החברתי והתקשורתי של הסכסוך הרוסי-אוקראיני, מקודמים שני נרטיבים מרכזיים על ידי שחקנים פוליטיים שונים. שני הנרטיבים זמינים בו בזמן לקהלים שונים באוקראינה ולמעשה מכריחים אותם 'להתיישר' לפי אחת ההשקפות האידיאולוגיות. במחקר זה אבחן כיצד אנשים מסגלים לעצמם הבנה של "העולם הפוליטי החיצוני" כאשר עומדים בפניהם מסגורים שונים ותפיסות תקשורתיות מנוגדות.

המחקרים הקודמים ניסו להסביר את תופעת התפיסה של נרטיבים תקשורתיים באמצעות תהליכים יחסית לינאריים של קביעת סדר היום (agenda-setting), של מסגור תקשורתי, ובאמצעות תהליכי קידוד ופענוח מסרים העונים לנטיות אינדיבידואליות. במחקר זה בכוונתי לבחון את תהליכי תפיסת הנרטיבים באופן מקיף יותר, עם דגש מיוחד על תפקיד הזהות והקהילה כמגשרים בין הנרטיבים המתחרים. אחקור כיצד האינטראקציה בין חוויות ועמדות אישיות, תפיסות וערכים חברתיים, כמו גם מבנה של קהילה, מעצבת את קליטת הנרטיבים הפוליטיים האסטרטגיים. מחקר שדה רב-שלבי יבוצע באוקראינה ויכלול קבוצות מיקוד, ראיונות אישיים וניתוחי שיח.

תרומתו האפשרית של המחקר נוגעת לשדות ידע של חקר נרטיבים, אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה חברתית. המחקר ירחיב את הבנת תהליכי גיבוש דעת קהל כשברקע סכסוך אלים, בעוד שדעת הקהל היא הגורם ההכרחי להסלמת הסכסוך או לפתרונו.

מיה שרייבר

מתווכי הכוונות: תפקיד העיתונאים בהבניית תהליכי ידידות ופיוס

עבודת המחקר מתמקדת בתפקידם של  עיתונאים כמתווכים של כוונות פוליטיות, באמצעות פרשנותם לפעולות דיבור בשיח הדיפלומטי והמדיני. באופן ספציפי, אני בוחנת כיצד כוונות פוליטיות המוצגות במסגרת תהליכי פיוס בזירה המדינית מפורשות ומתווכת על ידי עיתונאים. בעוד הקשר שבין תקשורת, שפה ויחסים פוליטיים ומדיניים נבחן במחקר בעיקר בהקשרים של קונפליקט וסכסוך, הקשרים האפשריים בין תקשורת, שפה וקידומם של ידידות וחברות טרם נחקרו לעומק. מחקרים שכן עסקו בנושא ובמקומה של 'עיתונות שלום' לא התמקדו בתפקידם של עיתונאים כמתווכים של כוונות ידידותיות, ובתרומתו האפשרית של תיווך זה לקידומו של פיוס. לפיכך, בחינת הפרקטיקות העיתונאיות לפרשנות ותיווך של כוונות פוליטיות עשויה לשפוך אור על תפקידם החברתי והפוליטי בהבניית מציאות של פיוס וחברות בין מנהיגים, מדינות ועמים.

"עבודת הכוונות" העיתונאית תיבחן במחקר באמצעות התיווך של פעולות דיבור ידידותיות בדיווחים חדשותיים הנוגעים ליחסים הפוליטיים והמדיניים של ישראל עם מדינות נוספות. על ידי זיהוי פעולות הדיבור המתוארות בדיווחים החדשותיים וניתוח האסטרטגיות הלשוניות והסגנוניות לתיווכן, בכוונתי למפות את גבולותיה של "עבודת הכוונות" העיתונאית ולדון במשמעותה. עבודת הניתוח הטקסטואלית תושלם באמצעות קיומם של ראיונות עומק עם עיתונאים וכתבים מדיניים, במטרה לבחון את תפיסותיהם לגבי תפקידם כמתווכי כוונות ואת השיטות המשמשות אותם בבואם לפענח ולתווך כוונות פוליטיות.

תרומתו האפשרית של המחקר נוגעת לשלושה שדות-ידע: מנקודת המבט הבלשנית-פרגמטית, ההתמקדות בפעולות דיבור מתווכות ובאופן פרשנותן עשויה לתרום להבנת האופן שבו הן מתפקדות בזירה הציבורית והבינלאומית ולהעמיק את הידע באשר להשפעות הפרלוקוציונית של פעולות דיבור, היבט שלא זכה להתייחסות נרחבת בספרות עד כה; מנקודת המבט של חקר עיתונות, בחינת עמדתם של עיתונאים כלפי עבודתם הפרשנית יכולה להרחיב את הידע הקיים באשר לדרכים באמצעותן עיתונאים מבנים את המציאות החברתית והפוליטית כמתווכי כוונות; ולבסוף, מנקודת המבט של חקר סכסוכים ויישובם, בחינת תהליכי התיווך של פעולות דיבור פוליטיות המכוננות סולידריות וידידות יכולה לקדם את האופן בו אנו מבינים ומבינות את תרומתה של התקשורת ליצירת של שינויים בספירה הפוליטית.

עדי שפי

ייצוג האימהוּת הפוסט-טראומטית בקולנוע הישראלי העכשווי

מחקר זה מציג פרדיגמה תיאורטית פמיניסטית חדשה לדיון בקולנוע הישראלי שנוצר לאחר האינתיפאדה השנייה. רוב המחקר הישראלי הפוליטי (למשל, מוריס, 2003 ; בר טל, 2007 ; בר סימן טוב, 2010), החברתי (למשל, אורבך, 2010; בר און, 2011; כהן, 2013) והקולנועי (למשל, שוחט, 1991/2005 ; יוסף, 2010 ; גרץ וחרמוני, 2013 ; מורג 2011,2017) אשר נכתב עד כה על הסכסוך הישראלי פלסטיני, משקף ומבנה עמדה פטרנלית פאלוצנטרית ו/או מתמקד בהשלכות האלימות על המרחב הציבורי תוך הדחקה של השלכותיה על המרחב האישי ובעיקר על מוסד האימהוּת. בניגוד לכך, המחקר הנוכחי מציע התבוננות חדשה בסכסוך מנקודת המבט של האימהוּת הפוסט טראומטית, הנתונה תחת אלימות כרונית, מתמשכת. המחקר בוחן את ייצוגי האימהוּת בקולנוע הישראלי אשר נוצר בשני העשורים הראשונים של המאה ה- 21 במטרה לאפשר דיון באופנים בהם הקולנוע מתאר את השלכות הסכסוך הישראלי פלסטיני על החברה הישראלית (וכן על זו הפלסטינית והבדואית), תוך מיקוד בסוגיות הבוערות הקשורות בייצוג האימהוּת תחת שבט הסכסוך, כגון ניכוס האימהוּת על-ידי הלאומיות, הצבאיות והדת; מיצוב הזהות האימהית בצל האלימות; האימהוּת השאהידית; שאלת השכול; תפקודה הלקוי של האֵם, העדרה והחיפוש אחריה.

יקי בוסקילה

דיפלומטיה ציבורית בפרספקטיבה השוואתית: שלושה מודלים של אסטרטגיות לניהול מסרים בדמוקרטיות ליברליות, דמוקרטיות לא ליברליות ומשטרים אוטוריטריים

במהלך העשורים האחרונים התפתחה הדיפלומטיה הציבורית (PD) למנגנון מרכזי בעיצוב דעת הקהל והשקפת עולמם של קהלים זרים. מספר מחקרים חקרו כיצד PD פועלת ומידת היעילות שלה. בעוד שרבים מהמחרים הללו הצביעו על קשר משמעותי בין מדיניות ה-PD לבין סוגי המשטר, עד כה לא היה מחקר מקיף בין-לאומי מנקודת מבט השוואתית החושפת קשר זה.

ההנחה המרכזית של המחקר הנוכחי היא כי היחס ל-PD שונה בהתאם לסוג המשטר, וכי הבחנה כזו קשורה לשונות התרבותית על פני מדינות ומשטרים שונים. מחקר זה יחקור את ההשערה הזו על ידי התמקדות באחד ממרכיבי המפתח של פעילויות מידע: PD. מטרות ספציפיות של מחקר זה כוללות זיהוי טקטיקות ואסטרטגיות שונות המועלות על ידי כל מדינה בעת קביעת תוכן ההודעות שלה, כיצד מסרים אלה מתבטאים ומתבטאים, וכיצד קובעת המדינה את קהלי היעד שאליהם מתייחסות ההודעות הללו.

מחקר זה יספק תרומה מקורית לחקר הדיפלומטיה הפדגוגית במספר מישורים: 1) מחקר זה בודק לראשונה האם קיים קשר בין סוגי המשטר לבין אופי הדיפלומטיה הציבורית והשיטות המשמשות לה . 2) בניגוד למרבית המחקרים העוסקים בדיפלומטיה ציבורית, שהתמקדו בתוצאות הדיפלומטיה, הניתוח במחקר זה יתמקד בתפקיד שמילאה הממשלה במחקרי PD. 3) מחקר זה עשוי להיות בעל פוטנציאל תרומה חשובה על היישום המעשי ברמה. בעתות משבר וקונפליקטים בין מדינות שבהן המסרים השונים, אופים וניסוחם, משפיעים רבות על דרכי הפעולה, על פיתוחו ועל המשךו של הסכסוך, ידע חדש זה עשוי להבהיר את ההבדל בין המשך הסכסוך או פתרון שלו.

יעל אלסטר

בחינת ההשפעות הכלכליות והפוליטיות של איום הרקטות מול ישראל

מאז תחילת המילניום, התקפות הטילים הפכו לאיום משמעותי על ביטחונה של ישראל. ארגוני הטרור שפעלו בלבנון (חזבאללה) ועזה (חמאס) ירו אלפי רקטות לעבר שטח ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה ב-2006 ובמהלך שלוש פעולות של ישראל בעזה ב-2008, 2012 ו-2014. בינתיים, יש מעט מאוד מחקר קפדני ומדויק על ההשלכות הכלכליות והפוליטיות של איום הרקטות. המחקר שלי מנסה למלא את הפער הזה.

החלק הראשון של המחקר בוחן את השפעות שוק הדיור של מלחמת לבנון השנייה ואת האיום המתמשך הנשקף מארסנל הרקטות ההולך וגדל של חיזבאללה. החלק השני משתמש בנתוני שוק הדיור כדי להעריך את האפקטיביות של מערכת "כיפת ברזל" הישראלית. החלק השלישי בוחן את ההשפעות הפוליטיות של איום הרקטות הנשקף על ידי ארגוני הטרור הפועלים ברצועת עזה.

מספר מאפיינים של ההקשר שאני בחונת מאפשרים זיהוי אמין במיוחד של השפעות סיבתיות - האקסוגניות של ההלם וגודלו, השונות המרחבית והזמנית בעוצמת הטיפול, ואיכות הנתונים ברמת המיקרו. על ידי מתן יתרונות אלה, אני מאמינה כי המחקר תורם תרומה משמעותית למחקר הסכסוך.

רותם נגר

המחקר הנוכחי של עוסק באי-הכרה בזכויות כמחסום יישוב סכסוכים: בניבוי עמדות יהודיות-ישראליות כלפי התביעה הפלסטינית להגדרה עצמית לאומית. בעבודתי אני שואפת לחקור מכשול עיקרי לפתרון סכסוכים: חוסר הנכונות להכיר או לזהות את זכויות היסוד של הצד השני במצבי קונפליקט.

הכרה בזכויות של קבוצות חשובה במיוחד ביחסים בין-קבוצתיים א-סימטריים, שבה קבוצות שוליים חברתיות-פוליטיות, קבוצות לאומיות או אפילו מדינות – הרואות את עצמן מוזנחות ומופלות לרעה - תובעות הכרה בזכויות היסוד שלהם. למרות שחוסר נכונות להכיר בזכויות של קבוצות מהווה מחסום משמעותי לפתרון קונפליקטים א-סימטריים ממושכים (מעוז & מקאולי, 2008), מחסום זה זכה למעט תשומת לב במחקר שיטתי.

המחקר שלי בוחן מתאם בין פסיכולוגיה ואידיאולוגיות ומדגיש את חוסר הנכונות להכיר בקבוצה  כבעלת זכות להגדרה עצמית לאומית, בקונפליקט הא-סימטרי הממושך בין ישראלים לפלסטינים. בנוסף, המחקר דן בהשלכות להבנת דאגה מוסרית בסכסוך ועבור השימוש בגישת "מחסומים" במסגרות אחרות של עימות א-סימטרי.

רותם נגר סיימה בהצטיינות את הלימודים במרכז שוויץ לחקר סכסוכים ובמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית (2011). כיום היא דוקטורנטית במחלקה לתקשורת ובמרכז שוויץ לחקר סכסוכים בהנחייתה של פרופ' יפעת מעוז. היא גם מגשרת מוסמכת וסגנית מנהלת אזורית במוזאיקה – המרכז ליישוב סכסוכים בהסכמה, המפתח מודלים ופרדיגמות ליישוב סכסוכים ותקשורת ברמה העממית והמיקרו-תאורטית.

ד"ר עמית שניאק

המחקר הנוכחי שלי עוסק בתהליך הלגיטימציה למעורבות המדינה בעימותים במרחב המקוון (סב"ר), המהווים ביטוי נוסף ועכשווי לעימותים בין מדינתיים ופנים מדינתיים. במחקר זה בכוונתי לתאר ולבחון את הפעולות אותן נוקטות מדינות בכדי לקדם את הלגיטימציה להפעלת כוח על ידיהן בתוך ודרך מרחב זה. פעולות מדינתיות אלו מקדמות את היווצרותה של נורמה בינלאומית חדשה המאפשרת למדינות להפעיל עוצמה, המשפיעה גם על אזרחים, בכדי להתערב, לתעל, להכיל ולפתור סכסוכים במרחב המקוון. המתודולוגיה של המחקר מתבססת על חקר התבטאויות רשמיות ותיעוד רשמי של הפעלת "כוח רך" ע"י מדינות (תקשורת, כלכלה, תרבות ואקדמיה).

חשיבותו של המחקר, מתבססת על המשמעויות הנרחבות של "מהפכת המידע" בכלל והאינטרנט בפרט להיבטים נרחבים בחיים המודרניים, לצד האתגר הגובר שהיא מציבה ליציבות המערכת המדינית הבינלאומית בכלל והמדינה בפרט, בדגש ליכולתה להעניק לאזרחיה ביטחון ויציבות. לאור זאת, הפכו סוגיות ביטחון במרחב המקוון לסוגיית ליבה בקרב מדינות מובילות בעולם ולסוגיה מרכזית בקרב אזרחי מדינות אלו החשים מצד אחד פגיעות ומצד שני חוששים ממעורבות יתר של המדינה והפרה חוזרת של פרטיותם וזכויותיהם הבסיסיות.

תרומתו הפוטנציאלית של המחקר נעוצה ביכולתו  לשפר את הבנתו את טיבם ומהותם של עימותים במרחב המקוון, את המעורבות המדינית בהן ואת ויכולתן של מדינות ויישב אותם. 

עמית שיניאק הוא פוסט דוקטורנט במרכז שוויץ לחקר סכסוכים באוניברסיטה העברית ועמית מחקר במרכז לחקר מדע, טכנולוגיה וחברה בבית ספר קנדי לממשל באוניברסיטת הרווארד. הוא קיבל את הדוקטורט שלו (2015) במדעי המדינה באוניברסיטה העברית, והוא משלב את לימודיו עם קריירה ציבורית מקצועית כיועץ מדיניות ומתכנן אסטרטגי במשרד הביטחון ובכנסת. 

יאיר פוגל-דרור

ניתוח ממוחשב של שיח פוליטי: אתגרים ויישומים

מטרת המחקר שלי הינה לחשוף דפוסים של שיח פוליטי בהקשרי קונפליקט, תוך שימוש במתודות מתקדמות לניתוח תוכן ממוחשב. המחקר המוצע מתמקד בטון המיוחס בשיח הפוליטי לשחקנים יריבים אשר נמצאים בקונפליקט וכן במאפיינים אשר משויכים לכל אחד מהשחקנים. רמת האינטנסיביות הגבוהה המאפיינת את האינטראקציות שבין שחקנים יריבים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסיקור התקשורתי, למשל, מהווה אתגר בפני ניתוח ממוחשב המבקש להבחין בין התכונות המיוחסות לכל שחקן בפני עצמו, שכן שני השחקנים מופיעים בקרבה רבה בגוף הטקסט. בנוסף, הסנטימנט, הטון המבוטא בטקסט, רגיש במיוחד לפרספקטיבה של כותב הטקסט, ועל כן ניתוח סנטימנט בהקשר של מגוון ערכים ופרספקטיבות הופך גם הוא לאתגר בפני עצמו. למשל, טקסט המתאר תקיפה ישראלית של כור גרעיני באיראן יבטא למעשה סנטימנטים שונים במידה והכותב מחזיק בגישתו של נתניהו ביחס לסוגיית הגרעין האיראני, ובמידה והכותב מחזיק בגישתו של אובמה לנושא. במחקר זה אני מבקש להציע מדד אשר מתמודד עם שני האתגרים הללו: שיוך התיאור לשחקן וניתוח הסנטימנט בצורה שאיננה רגישה לפרספקטיבות השונות, במידת האפשר. לבסוף, גופי התקשורת מהווים גם הם חלק מהשיח הפוליטי ולפיכך ניתן לנסות ולאפיין גם אותם. גופי תקשורת יכולים לבטא אמירה מקורית משל עצמם, לעקוב אחרי מובילי דעה שונים או לפעול במסגרת "קליקה" – קבוצה מתואמת של גופי מדיה המבטאים את אותה פרספקטיבה. במחקר אני בוחן את דפוסי הפעולה הללו במטרה לפתח מתודה אשר תשפר את היכולת להבין את השיח הפוליטי ואת הסיקור התקשורתי של קונפליקטים, בצורה ממוחשבת. למטרה זו אני מיישם טכנולוגיות של ניתוח שפה טבעית ולמידה חישובית, תוך התאמת המתודות השונות למאפייני השיח הפוליטי. תוצאת המחקר תאפשר אפיון נרחב ומעמיק יותר של מאפייני השחקנים היריבים כפי שהם מוצגים בתקשורת, וכן הבנה טובה יותר של התפקיד אותו ממלאים גופי התקשורת במסגרת הסיקור התקשורתי של הקונפליקט.

בשנה האחרונה (2016-2015) המחקר שלי, בתמיכת מלגת דרייפוס, התמקד בפיתוח שתי מתודות לניתוח ממוחשב של טקסטים פוליטיים אשר עוסקים בשלושה קונפליקטים: הסיקור אודות הסכסוך הישראלי פלסטיני, מאמצי הדיפלומטיה הציבורית של ישראל כנגד תנועת ה BDS וקמפיין הבחירות האמריקאי. המתודה הראשונה כוללת חילוץ אוטומטי של נושאים אשר עולים מתוך השיח באופן אינדוקטיבי, ולאחר מכן זיהויים בזמן אמת באופן דדוקטיבי. הנושאים השונים עוסקים בסוגיות שונות בשלושת הקונפליקטים המתוארים, כאשר עיקר המאמץ הוא בהגעה לרזולוציה גבוהה דייה בכדי להבחין בין ערכים שונים ואף בין תיאורים של אותו נושא היוצאים מתוך פרספקטיביות שונות. למשל, המתודה יודעת להבחין בין תיאור הקונפליקט הישראלי-פלסטיני מנקודת המבט של ישראל ומנקודת המבט של חמאס. המתודה השנייה עוסקת בניתוח רשת הנושאים – האופן בו כלי תקשורת שונים קושרים בין נושאים שונים. למשל, אני מראה כיצד בכלי תקשורת מסוימים תנועת ה-BDS נקשרת בשיח אנטישמי, דבר שיכול ללמד על הצלחת מאמצי הדיפלומטיה הציבורית של ישראל אשר זו עמדתה הרשמית ביחס לתנועה, ואילו בכלי תקשורת אחרים קשר שכזה איננו קיים.

ההתקדמות בשנה הנוכחית מתגבשת כיום לכדי מאמר תחת הכותרת (זמנית):

Rapid Coding of Large Corpora with Minimal Human Intervention

יאיר פוגל- דרור הוא דוקטורנט בתוכנית ללימודי מחקר (תל"ם) של המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. המחקר שלו עוסק בניתוח טקסט ממוחשב ויישומים של למידה חישובית, תוך התמקדות במאפיינים הייחודיים של השיח הפוליטי. בחמש-עשרה השנים האחרונות הוא מילא תפקידים שונים כחוקר וכראש צוותי מחקר ופיתוח במגוון תחומים: טכנולוגיות תקשורת ורשתות, אבטחת סייבר וניתוח טקסט. 

 רנא אסעיד

התנועה האסלאמית כספקית שירותי רווחה: חקר מקרה של הקהילה בלתי תלויה 

עד לשנות השבעים, נטו מדעני החברה להתעלם מתפקידה של הדת בכל הקשור במדיניות חברתית, פוליטית וכלכלית. כאשר כן התייחסו לכך, נטו החוקרים לייחס לדת תפקיד רגרסיבי או לראות בה תוצר תרבותי נלווה לתופעות אחרות. ואולם, בשלושת העשורים האחרונים החלו יותר ויותר חוקרים והוגים להפנות זרקור אל הדת, כמרכיב משמעותי האמון הן על עיצוב המדיניות והן על יישומה. כחלק מכך, בשנים האחרונות חוקרים רבים החלו להתעניין במקומה של הדת באספקת השירותים החברתיים במדינות במזרח התיכון (Clark, 2004; Jawad, 2009; Roy, 2011). המחקר הנוכחי ממשיך מסורת מתהווה זו תוך שימוש במקרה של התנועה האסלאמית בישראל.

הפלסטינים בישראל חווים תהליכי הדרה ואפליה ברבדים שונים, כאשר אחד המרכזיים שבהם הוא אפליה בתחום הרווחה. מחקרים מראים כי אפליה מוסדית של מדינת הרווחה כלפי קבוצות אתניות, מחזקת את מבנה אי- השוויון הגזעי (רוזנהק, 1996; Quadangno,1994). ואכן, לאורך השנים מדינת הרווחה הישראלית אופיינה באופי פילוחי, שהביא להדרה של הפלסטינים בישראל (רוזנהק, 1995; רוזנהק, 2007). אף כנען (Cnaan, 1988) מסביר את השוני בשירותים החברתיים המיועדים ליהודים ופלסטינים בישראל על ידי אפקט האויב "The Enemy Factor". כלומר המדינה והחברה לאורך השנים ראו בחברה הפלסטינית כאויבת, וזו אחת הסיבות המרכזיות להשקעה פחותה יותר בפיתוח השירותים החברתיים. למרות שהחברה הפלסטינית בישראל הייתה זקוקה ביותר להשקעה בשירותים החברתיים, עדיין ההשקעה המרכזית הייתה בשירותים היהודיים.

התנועה האסלאמית מהווה בעשורים האחרונים שחקן מרכזי בזירת ארגוני המגזר השלישי המספקים שירותים חברתיים בחברה הפלסטינית בישראל. אין ספק שבספרות הרבה המתייחסת להתפתחות החברה האזרחית הפלסטינית, לא ניתן להתעלם מתפקידה המרכזי של התנועה האסלאמית בכלל ובאספקת שירותים חברתיים בפרט (אגבאריה ומוסטפא, 2012; גדרון, בר וכץ, 2003; Payes, 2003; Payes, 2005). בהקשר זה, יש הטוענים כי התנועה סיפקה את השירותים במקומות שבהם נכשלה המדינה, או כאלטרנטיבה לשירותים קיימים.

עקרון מרכזי ביסוד פעילותה של התנועה הוא רעיון "הקהילה הבלתי תלויה", אותו הגה מנהיג התנועה שייח' ראיד סלאח בתחילת שנות ה – 2000, המתייחס לעיצוב חברה עצמאית המנהלת את מוסדותיה ומשוחררת מהלחץ שמפעיל הממסד הישראלי על הפלסטינים בישראל, במישור הציבורי ובמישור האישי. היישום של רעיון זה כולל בין היתר אספקת שירותים חברתיים דרך ארגונים דתיים בתחומים שונים, החל ממעונות יום בגל הרך, בית ספר, ספריות, שירותי בריאות ועוד (עלי,2007). הידע הקיים כיום בספרות אומנם מצביע על התפקיד המרכזי ששיחקה התנועה האסלאמית בזירת השירותים החברתיים בחברה הפלסטינית, אך עדיין לא קיים מחקר המסביר כיצד אירועים היסטוריים שינויים בתפקידי מערכת הרווחה והמגזר השלישי ושינויים פנימיים בתוך התנועה הביאו להתפתחות המושג "קהילה בלתי תלויה" והמשמעיות של המושג בשדה של אספקת שירותים חברתיים. לעבודת הדוקטורט שלי ישנן שתי מטרות; הראשונה, היא לבחון ולתאר את התפתחות המושג "הקהילה הבלתי תלויה" והמשמעויות שלו על קבוצות מיעוט בכלל ועל הפלסטינים בישראל בפרט. השנייה, לבחון ולתאר את השירותים החברתיים המסופקים על ידי התנועה האסלאמית, בין אם כחלק מהפרויקט של הקהילה הבלתי תלויה ובין אם כשירותים העומדים בפני עצמם. כיום, אני נמצאת כשלב ניתוח הנתונים הארכיונים (הכוללים מידע מהעיתונות של התנועה האיסלאמית מ 1998 ועד 2015) וגם ניתוח של 17 ראיונות עומק עם דמויות מפתח ומנהיגים בתנועה האיסלאמית. 

במהלך שנת הלימודים האחרונה (2016-2015), התקדמתי באופן משמעותי בעבודת המחקר. בשנה זו התמקדתי בהמשך איסוף הנתונים, כאשר ביצעתי את ראיונות העומק עם דמויות מפתח ומנהיגים בתנועה האסלאמית. עבודת המחקר התמקדה בכפר קאסם. במהלך השנה התמקדתי בביצוע הראיונות. כיום אני בעיצום שלב ניתוח הנתונים הן אלה שנאספו במהלך השנה האחרונה ובאם אלה שנאספו קודם לכן.

את עבודת הדוקטורט שלי אני כותבת כאסופת מאמרים ועל כן בימים אלה אני שקועה בסיום הכתיבה של המאמר הראשון, המתבסס על החומרים הארכיונים וחלק מראיונות העומק. תודות למלגת דרייפוס הנדיבה, התאפשר במהלך שנת הלימודים האחרונה להשקיע את זמני באיסוף הנתונים ולהתפנות לכתיבה האקדמית. במהלך החודשים הקרובים ובשנת הלימודים הבאה, אני שואפת להמשיך בניתוח הנתונים ובכתיבתם כאסופת מאמרים לשם הכנת דו״ח המחקר הסופי. עבודת המחקר אמורה להיות מוכנה להגשה לא יאוחר מסוף שנת הלימודים הבאה.